מודעות לדבר מה פלילי המתרחש דרך האינטרנט דינה דין פלילי 

על דינה של מודעות לדבר דין פלילי המתרחש באינטרנט ניתן ללמוד מת"פ 7987-07, תיק בו הנאשמים הואשמו בסיוע לעבירות מרובות לאחר שהנאשמת עסקה בהנהלת חשבונות בחברה בה התבצעו עבירות פליליות של מכירת כדורי ויאגרה וסיאליס מזוייפים והנאשם הואשם בהפצת הכדורים בעזרת אתרי אינטרנט שהקימו.

המשפט התחלק לשני חלקים: חלקו של הנאשם, ברוך זנדברג, וחלקה של הנאשמת, רונית כהן.

בנוגע לנאשם המחלוקת נוגעת לשאלת הוכחת קיומו של היסוד הנפשי, קרי: קיומה של מחשבה פלילית, המוגדרת בסעיף 20 לחוק העונשין, הנוגעת לידיעתו של הנאשם לכך שכדורי הויאגרה והסיאליס, שהופצו, באמצעות אתר האינטרנט, שהקים יחד עם נאשמים 1 ו-2, או, כטענתו, נרכש על ידו מהם, היו מזויפים, נמכרו ללא היתר מחברות התרופות, שלהן זכויות היוצרים על אותם כדורים, והופצו ללקוחות שלא על ידי רוקח מורשה וללא שאלה נדרשו להציג מרשם רופא, כמתחייב על פי החוק, על מנת לקבלם

הנאשם טוען, כי לא ידע, בשום שלב שהוא, כי יש פסול או פגם בפעולות הנעשות באמצעות אתר האינטרנט, וביתר פירוט, כי לא ידע שכדורי הויאגרה והסיאליס המסופקים דרך האתר הינם מזויפים וכן לא ידע שהם מסופקים ללקוחות ללא מרשם רופא, כנדרש בחוק.

לטענתו תפקידו התמצה בתיווך בין לקוחות, שפנו לאתר האינטרנט שהוא הקים בשם  "Magicpills.net"וביצעו הזמנות לכדורים, לבין חברת "VLC", אשר סבר לתומו כי הינה חברת תרופות לגיטימית.

בית המשפט קבע כי בליל הגרסאות לא הותיר ספק כי הנאשם, ברוך זנדברג, קשר קשר עם נאשמים שכבר הורשעו, להפצת כדורי ויאגרה וסיאליס מזויפים באמצעות החברה ואתר האינטרנט שהקים לצורך כך וידע כי במעשיו הוא מבצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בדיון על חלקה של הנאשמת ב"כ הנאשמת ביקש לזכותה מכל העבירות שיוחסו לה, חרף הודאתה במעשיה במסגרת חברת "EVR", בידיעה כי פעילותה של החברה, על ידי נאשמים שהורשעו, הייתה אסורה, זאת מאחר, שלטענתו, לא הוכח שהיה במעשיה כדי למלא אחר יסודות עבירת הסיוע, כפי שהן הוגדרו בסעיף 31 לחוק העונשין.

 למעשה ב"כ הנאשמת ביקש להורות על ביטול כתב האישום מכוח טענת ההגנה מן הצדק, המנויה בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, מהטעם של אכיפה בררנית.

שאלת הדיון המרכזית הייתה האם ניתן לקבוע שבמעשיה, כמנהלת החשבונות של חברת "EVR", התקיימו היסודות, העובדתי והנפשי, של עבירת הסיוע לפעילות העבריינית של הנאשמים שהורשעו, כמיוחס לה בכתב האישום.

מכיוון שהנאשמת הדגישה, פעם אחר פעם, במהלך עדותה, כי לאחר כשנה של ניהול חשבונות חברת "EVR" ביקשה להפסיק את פעילותה בחברה ואף הפסיקה, משום חוסר הנחת שחשה מהידיעה שהיא עוסקת בעסק לא חוקי.

בית המשפט פסק כי לא הובאה כל ראייה, ממנה ניתן היה ללמוד על מודעותה של הנאשמת לכך שהכדורים שבהפצתם עסקו הנאשמים היו מזויפים.

לפיכך, החלטתי לזכותה מחמת הספק מהעבירות שלצורך ביצוען צריכה להיות מודעות לכך שהכדורים המופצים והעלון המצורף, הינם מזויפים והופצו ללא רשות בעלי הסימן הרשום.

מאידך, לאור מודעותה על האיסור שבמכירת והפצת הכדורים ללא מרשם רופא באמצעות האינטרנט, שלא על ידי רוקח או רשות מוסמכת, מניה וביה קמה גם מודעותה לסיכון שבמכירת הכדורים ללא מרשם ומשכך אני קובעת כי במעשיה ביצעה הנאשמת את העבירות האחרות אשר יוחסו לה בכתב האישום.

לא הובאה לפני בית המשפט כל ראייה שיהא בה לשכנע כי החלטת המאשימה להעמיד את הנאשמת לדין ולא להעמיד לצידה חשודים נוספים שנחקרו בפרשה התבססה על מניע זדוני או על שיקולים פסולים או למצער טעתה בשיקול דעתה או התרשלה בקבלת ההחלטה.

השופטת  הדסה נאור הרשיעה את הנאשמים. ניתן ללמוד מכך כי בית המשפט רואה בחומרה מודעות לדבר דין פלילי המתרחש באינטרנט ודינה כדין פלילי.

לעוד מידע בנושא כתובתנו באינטרנט www.ranfrenkel.com